פסק-דין בתיק ע"פ 4605/13

השופט ח' מלצר:

1.             בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בשבתו כבית המשפט לנוער (כב' השופט ד"ר ע' מודריק) ב-ת"פ 23356-10-11 מתאריך 16.05.2013, בגדרו נגזרו על המערער 1 שני חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירה שיש בה יסוד של אלימות והיא עוון לפחות. על המערער 2 נגזרו חודשיים מאסר בפועל, בניכוי 16 ימי מעצרו, 10 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירה שיש בה יסוד של אלימות והיא עוון לפחות, ופיצוי למתלוננים בסך 2,500 ש"ח.

רקע עובדתי

2.             בתאריך 12.10.2011 הוגש כתב אישום כנגד שני המערערים. לפי המפורט בכתב האישום, שני המערערים (אב ובנו) ובן נוסף (ד.ס) תקפו את נ.ל - ראש ועד הבית בו הם מתגוררים - לאחר שהאחרון ביקש מהם להעביר את הסוכה שהחלו להקים אל חלקו האחורי של הבית. בעקבות בקשתו של נ.ל החליפו הצדדים אלימות מילולית, שגלשה לתגרה. המערער 2 וד.ס תקפו את נ.ל. כתוצאה מכך נגרמו לנ.ל חבלה תחת עינו השמאלית וכאב בעצם הזנב. המערער 1 חבט בפניו של בנו של נ.ל באמצעות אגרופו (בכתב האישום נטען כי המערער עשה שימוש בפטיש, אולם בהכרעת דינו קבע בית המשפט קמא הנכבד כי המערער 1 עשה שימוש באגרופו ולא בפטיש). כתוצאה מתקיפה זו נגרמו לבנו של נ.ל חבלות חמורות בפניו, אחת משיניו הוצאה ממקומה, נגרם לו שבר בלסת וחתכים עמוקים ברירית הפה שהצריכו טיפול רפואי בבית החולים לרבות ניתוח וקיבוע הלסת. בגין מעשים אלו יוחסו למערערים עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיפים 333 ו-335(1)ו-(2) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין)) ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 380 בנסיבות 382(א) לחוק העונשין).

3.             לאחר ניהול הוכחות, הוכרע דינם של המערערים בתאריך 24.07.2012. המערער 1 הורשע בחבלה חמורה, ללא נסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין), לאחר שבית המשפט קמא הנכבד סבר שלא ניתן לייחס את תקיפתו של נ.ל למערער 1 וכי לא הוכח ברמה של מעבר לספק סביר כי המערער 1 עשה שימוש בפטיש כשתקף את בנו של נ.ל.. באשר למערער 2, בית המשפט קמא הנכבד קבע כי לא ניתן לייחס למערער 2 את תקיפתו של בנו של נ.ל.. על כן המערער 2 ובנו הנוסף (ד.ס- אחיו של המערער 1) הורשעו בגין תקיפתו של נ.ל בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 380 בנסיבות 382(א) לחוק העונשין).

4.             לאחר שהוגש תסקיר בעניינם, גזר בית המשפט קמא הנכבד, בתאריך 16.05.2013, את דינם של המערערים, כמפורט בפיסקה 1 שלעיל. לצורך השלמת התמונה יצויין כי על בנו הבגיר של המערער 2 (ד.ס) הוא אחיו הגדול של המערער 1, נגזרו חודשיים מאסר בפועל, בניכוי 16 ימי מעצרו, 10 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירה שיש בה יסוד של אלימות והיא עוון לפחות. הוא בחר שלא להגיש ערעור על גזר דינו וריצה זה מכבר את עונש המאסר שהושת עליו.

5.             בגזר דינו ציין בית המשפט קמא הנכבד את התסקירים החיוביים שניתנו בעניינם של המערערים, את החרטה שהביעו ואת העובדה כי שני המערערים הינם נטולי עבר פלילי. עוד הדגיש בית המשפט קמא הנכבד את נסיבות חייהם הייחודיות של שני המערערים. מאידך גיסא, ציין בית המשפט קמא הנכבד את חומרת הנזק שנגרם על ידי המערער 1 לבנו של נ.ל כתוצאה מהחבלה בפניו, עוד ציין בית המשפט קמא הנכבד לחומרא את ההתנהגות הבריונית שמשתקפת מהתנהלותו של המערער 2 ואת העובדה שלא עצר בעד בניו מלקחת חלק באירוע האלים שהתרחש. עוד ציין בית המשפט קמא הנכבד כי ביקש לבדוק את התאמתם של שלושת הנאשמים (שני המערערים וד.ס) לנשיאת מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות בנימוק כי: "האמצעי של מאסר לנשיאה בעבודות שירות היה יכול להוות כלי ענישתי מידתי ומותאם לנסיבות". עם זאת, רק המערער 1 נמצא מתאים לנשיאת מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות ולכן על המערער 2 הושת עונש מאסר בפועל.

           על גזר דינו של בית המשפט קמא הנכבד הוגש הערעור שבפנינו.

טענות הצדדים

6.             בהודעת הערעור ובדיון שהתקיים בפנינו טען בא-כח המערערים כי בית המשפט קמא הנכבד לא נתן משקל מספיק לתסקירים החיוביים שניתנו על ידי שירות המבחן ביחס לשני המערערים ולשיקול השיקום, כמו גם להיות חסרי עבר פלילי.

           ביחס למערער 1 הדגיש בא-כח המערערים את אורח החיים המופתי (מלבד העבירה נשוא כתב האישום) שהראשון מנהל, את הישגיו הלימודיים, את תרומתו לחברה ולקהילה במסגרת תנועת ה"צופים" בה הוא מתנדב, את שנת השירות בה נמצא המערער 1 כעת ואת ההשלכות הרות הגורל שיכולות להיות להרשעתו בדין על עתידו ושאיפותיו למצות את יכולותיו הגבוהות. בא-כח המערערים הדגיש בהגינותו כי שני חודשי עבודות שירות אינו עונש חמור, אלא שההרשעה בדין עלולה לגישתם, להמיט חורבן על מהלך חייו התקין של המערער 1. על כן ביקש בא-כח המערערים כי נבטל את הרשעתו בדין של המערער 1 ונשית עליו שירות למען הציבור וצו מבחן.

           באשר למערער 2 הדגיש בא-כח המערערים את קשייו האישיים, סיפור חייו המורכב, את הנכות הפסיכיאטרית ממנה הוא סובל, את עברו הנקי ואת החרטה העמוקה שהביע בעקבות האירועים נשוא כתב האישום. על כן ביקש בא-כח המערערים כי יבוטל עונש המאסר בפועל שהושת על המערער 2 וכי זה יומר בשירות לתועלת הציבור בהיקף רחב, מאסר מותנה והגדלת הפיצוי לקורבן. יצויין כי הפיצוי שנקבע על ידי בית המשפט קמא הנכבד, בסך 2,500 ש"ח שולם על ידי המערער 2 עוד טרם הדיון בערעור.

7.             מנגד, בא-כח המשיבה סומך את ידיו על פסק דינו של בית המשפט קמא הנכבד על נימוקיו. בא-כח המשיבה הדגיש בדיון שהתקיים בפנינו את חומרת העבירה המיוחסת לשני המערערים ואת הנזק החמור שנגרם לקורבנו של המערער 1. בא-כח המשיבה ביקש איפוא כי לא נתערב בהכרעתו של בית המשפט קמא הנכבד.

8.             לאחר הדיון שהתקיים בפנינו הורינו לממונה על עבודות השירות לבחון שוב את התאמתו של המערער 2 לריצוי מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות והורינו למשיבה להגיש הודעה באשר לעמדתה ביחס למערער 1, בהתאם למתווה שהוצג על ידינו בדיון.

9.             בתאריך 30.12.2013 הגיש בא-כח המשיבה הודעה כי הוא מתנגד לביטול הרשעתו של המערער 1, אך הביע הסכמתו כי עונש המאסר בפועל שהושת עליו, ואשר אמור היה להתבצע על דרך של עבודות שירות - יומר בשירות לתועלת הציבור. בתאריך 19.01.2014 הודיע הממונה על עבודות השירות כי לאחר בדיקה מחודשת נמצא המערער 2 מתאים לביצוע עבודות שירות ואף ניתנה המלצה ביחס למקום עבודה מתאים עבורו.

דיון והכרעה

10.          לאחר שעיינו בגזר הדין של בית המשפט קמא הנכבד, בהודעת הערעור, בתסקירי שירות המבחן, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים, מצאנו כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כך שתבוטל הרשעתו בדין של המערער 1 ויוטל עליו שירות למען הציבור בהיקף של 180 שעות, ללא הרשעה וצו מבחן למשך שישה חודשים.

           באשר למערער 2, הערעור יתקבל באופן חלקי כך שעונש המאסר שהושת על המערער 2 ירוצה בדרך של עבודות שירות. הטעמים לקביעות אלו מיד בסמוך.

11.          כידוע, "נקודת המוצא בערעור ראשון על גזר דין היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה... כלל ההתערבות עצמו קובע חריג, ומאפשר לערכאת הערעור להתערב בגזר הדין, מקום שהאיזון בין חומרת העבירות כשלעצמן ובנסיבות העניין, אל מול שיקולים פרטניים שעניינם העבריין עצמו (כדוגמת עברו הפלילי, נסיבות חייו, הסיכוי לשיקום), מחייבים גזירת עונש קל או חמור יותר מזה שקבעה הערכאה הדיונית" (ע"פ 6347/12 מדינת ישראל נ' מרה (13.5.2013)).